מה הסיפור של מכונת הכתיבה?
בגיל 16 עברתי ניתוח שאילץ אותי לשהות בבית תקופה ארוכה עם שחרורי מבית החולים. הוריי שידעו על אהבתי לכתיבה , קנו לי מכונת כתיבה ישנה , ירוקה , מעט שבורה , מאוחסנת במזוודה שחורה עם ריפוד אדום. הנחתי את מכונת הכתיבה על כיסא ישן ולאחר מכן על השידה, ומדי יום הייתי כותב בה.
המכונה לא היתה נוחה לכתיבה, בוודאי לא לעומת המקלדות של ימנו, המקשים היו נתקעים, בשביל למחוק מילה או משפט הייתי צריך להשתמש בעט או בטיפקס, לא פעם הרגשתי שאני כותב על ריק כי המקש לא הצליח להביא את הדיו עד הנייר. אך די מהר התאהבתי במכונה והתחלתי כותב בה שעות רבות.
רוב הדברים שכתבתי היו טקסטים שאי אפשר להגדיר כשיר וגם לא כלא סיפור, אלה היו יותר טקסטים ארוכים ,אני מודה שלא פעם קשה למצוא את הקשר בין תחילתם לסופם ובלא מעט טקסטים באמצע ממש מתחוללת מהומה. חלק מהטקסטים כן מסודרים, יש ביניהם אפילו לא מעט טקסטים שמשלבים נימה פוליטית לצד נימה אישית.
על מה היצירות?
בניגוד למה שהיה מצופה, הטקסטים האישיים אינם עוסקים בחוויית בית החולים והניתוח, אליה חזרתי כעבור למעלה מעשר שנים בשורה של שירים שמתפרסמים גם באתר. הסיבה היא שבאותה תקופה מאוד התקשיתי לכתוב על כל וגם לא רציתי. כל כתיבה על בית חולים נראתה לי אז חולשה. לכן רוב הטקסטים האישיים שמופיעים כאן קשורים לחוויה שלי יותר לצדדים אחרים שאולי אז לא היו בולטים לעין ובכל זאת העדפתי לכתוב עליהם.
בקטגוריה "יצירות", תוכלו לקרוא את כל הטקסטים. אני מזמין אתכם להיכנס, לקרוא את היצירות, ולהגיב עליהן, אשמח לשמוע מה אתם חושבים.
כל הזכויות שמורות ללירון תמם והשימוש בהן ללא אישור, אסור.
