כדור אחד
גג מעוגל
להישאר ריק מחר, חסר, לאבד הכול מחר, אבל היום ליהנות.
לשתות, לעשן, להיות בתוך מצב תמידי של שקט, לא להרגיש את הלב פועם. פעם אחת הצליח פעם שנייה שכח.
מדליק סיגריה ומביט בנהר הזורם, כששקרים כמו שירים זורמים לכיוון הנגדי, עוד מעט קץ, אז סופר שעות, דקות מתרוקנות מתוכן, מרגיש ריקני. עוד חותמת בדרכון, עוד תיק ארוז, עוד מכתב שנכתב לפני שהכל התברר סופית, ורעש מנועים. קול ציפורים לא יודע לזהות ושקט מבקש לעצמו.
נשמע ספרותי, אבל חסר קיום, הגבול מתחיל בנקודה שנגמר המדבר, ומדבר לא מחפש, גם לא ים. ימים כבר מצא עכשיו נותר לו רק לחצות אותם, איך יחצה בלי סירה, וכשאין בו שאלות קיומיות?
היא צועקת, דואגת, מעדכנת בפרטים שמגיעים מעבר לקו האויב, מבקשת לנקות ולבסוף הולכת לישון, בלי חלומות.
והוא, עייף, גופו משאית שנתקעה בעלייה, קופץ מגגות, רץ על סולמות, כמו היה בן עשרים, ונרדם מול טלוויזיה דולקת עם מסך חשוך, עיתון ערב עם חדשות הבוקר על ברכיו.
שיגרה. היה קורא לזה, מעבר לכוח מעבר לזמן לא נותר לו דבר, רוצה לחזור , לא מושך אותו יותר להמשיך, גם כלבים חוזרים אל ביתם, והדלתות , כמה צירים השתחררו במשך הזמן? מדמיין החתול את העכבר, ההישרדות מדמיינת את השורד.
מוכן לוותר על הכול, לא להשאיר לעצמו דבר, רק בשביל להגיע למחר. מוכן כמו ים לפני הסערה, יודע שימים יחצה יום אחד בוודאי, ואם עכשיו ייקח מטוס ויחזור, הוא לא ישכח דבר, לא מילים, לא ריחות, לא אנשים.
כדור אחד, אולי שניים ירגיעו אותו, הרואין, אקסטזי, סיגריית חשיש, אולי לחמנייה עם פטריות הזיה, ומזל נשאר אצל בעלי המזל. חסר כסף אבל עם פרוטה בכיס, מאבד הכול ונשאר עם כרטיס חזרה, לילות שלמים וזרים לא אכלו אותו חי. הוא רוצה להיות סופר, מי לא סופר היום? רוצה להיות סופר? קח עט, תבנה לעצמך שולחן, תחפש מזל ויש לך סיפור חיים, אולי יכתוב על אהבה שאבדה בשדה תעופה, אולי על בחור גבוה שרודף אחרי גמד, מסביב לפינה מחכה לו המזל. הוא יודע את זה ורוצה לחזור.
שיק. הירואין שיק. רצה להיראות כזה. אבל שמן נתקע בעלייה לא סוחב בירידה. מאבד הכול מחר, אבל היום נהנה.
אוהב זיפים בפנים, מלטף את הפנים שלו, מרטיב את הפנים שלו, המראה האכזרי של שנים אבודות, כול זיף מלמד על דרך, על צלקת שמתחבא, והפנים צועקות, אוהב את השקט והן צועקות, ששששששששש בקול רם, מעיף מבט על המראה, מוכן לאבד הכול, רק בשביל להישאר כזה, אבל אין לו מה לאבד.
רוצה לישון 15 שעות, לא לקום, נדודי שינה לא מקיימים אותו רק פחדים, נותנים לו חמצן, כדור הרגעה לאלפי חסרונות שעולים מתוכו ולא מניחים. מגבלת הזמן לא מחפה על שום דבר, עכשיו הוא רוצה לחזור, אין לו כוח להמשיך מכאן, לראות הכול הוא לא יוכל אף פעם, מוכן לקחת מטוס שיטיס אותו חזרה, היא שוב צועקת למה הכול שונה מקודם, על מי היא צועקת? הוא רחוק, שקט כאן באמצע שום מקום, גם העצים הלכו לישון מוקדם מהרגיל. זוכר שיגרה, זוכר פחד, עכשיו הוא לא מפחד, אחוז בהלה אולי, שוכב על המיטה וסופר כתמים על הסדין המלוכלך, מקיז דם מעצמו. ככה מחר יהיה חי, מאבד הכול היום ומחר יחיה, או להפך.
הוא לא יכול לשתוק, חייב לזוז, ריקוד אחד אולי נפילה, עוד כדור והכול יסתדר, שקט הוא מבקש מעצמו, לימדו אותו לזוז כול חייו, לרוץ, ריצה מטורפת, אל עבר מכוניות דוהרות או לעבר סכין המנתחים שעל הקיר.
פעם אחרונה רוצה לחתום את עצמו בחותמת זרה, מחר חוזר, זוכר שחזר פעם, יומיים והכול יסתדר,
ששששש שום דבר לא יבש עכשיו, חסר קיום מחר אבל היום קיום מוחלט. חסר כלום היום ומחר מזל, אולי להפך. סופר רוצה להיות והנשמה מחפשת את הסיפור. על הדף סימנים כחולים של אלימות.
היא מרימה אותו לגבהים. שוכב על הספה, ראשו מתבונן בה, לא עייף, טרוד ולא מוכר, היא זרה, שותקת, רוצה לצאת מכאן, קבעה פגישה בעוד שעה, הוא שוכב כאן, עוצר את יומה, מספר לה על ילדותו העלובה, גן משחקים מלא מוקשים, וחלומות שלא נשאר מהם דבר, אצלו לא היו ילדים מסתובבים יחפים ברחובות, סיפור כזה הוא יכול לכתוב, אם לא היה שותה. עוד כדור הרגעה, ובחוץ מלחמה, היא מספרת לו שהכול טוב אצלה, מצאה עבודה מחלקת שירות בחברת תרופות חדשה, הוא נלהב, כדור אחד ודי.
שותק, יודע שאנשים מספרים על חייהם רק כשיש להם משהו טוב להגיד, ואז זה תמיד בתגובה לחיים כושלים של אחרים, הוא נכשל? הושחת? מישהו מתכנן לעשות מרד, פוטש להעיף את המלך.
הוא יישאר עירום, זיף זקן על פניו, ושיערותיו רטובות. אוהב את המראה המחוספס הזה. כמו חתול שחור לבן.
למות היום לחיות מחר, לחיות היום ומחר גסיסה.
עוד כדור ודי.
