ככה אנחנו חיים
דירות וסולמות
הנחת את היד שלך על הגב שלי
העברת אותה בעדינות ואני, אני לא הסתובבתי
ברקע התנגן שיר ישן שלא הצלחתי להיזכר איך קוראים לו
את ניתקת מגע, קמת והלכת
לא חיפשתי אורות מסנוורים
את הסיפורים הישנים סגרתי בתוך מגירות
אין כאן מרוצי מכוניות ברחובות
ולא סוסים דוהרים בחדרים
שמעתי את הדלת נטרקת
לקח לי כמה שניות לקום
הבטתי על הכלבה שישבה על הספה בחוסר מעש
ואז הלכתי לחלון לראות איך את נעלמת
לא היתה שום מונית
לא היה גבר אחר שעזר לך
בתחנה עמדו שורה של אנשים
אחד אחד הם עלו, פתאום לא ראיתי אותך
כל כך הרבה דברים נעלמים מהנוף
כל כך הרבה שתיקות משכיחות את המים
אור חזק מסנוור בלילה
אני לא מצליח להרדים את השדים שבתוכי
זוכר איך ישבנו פעם מול המסך
העברנו תחנות בלי הפסקה
את אמרת לי, ככה אנחנו חיים
לא נותנים להתקרב, לא מתערבים
הסתובבתי ליד החלון
לא ידעתי מה לעשות
ספרתי עד עשר ואז הבטתי בתחנה
אף אחד לא עלה, אף אחד לא ירד
בסוף הכל מתנקז לתחושה הזאת, לנקודה הזאת, שככה אנחנו חיים וזה הכל.
השיר נכתב בנובמבר 2015
