כשאת ישנה, אני בנהר
הטיילת במנהטן
כשאת ישנת בבוקר ההוא, יצאתי לראות מה קורה בגבול המזרחי של העיר
שם ליד הנהר, ראיתי אנשים מביטים במים, ומתאהבים
הבטתי עליהם וחשבתי כמה זה קשה אצלנו
אנחנו עדיין מחזיקים ידיים בחשש מול האש
עצרתי את עצמי מללכת ולראות לאן הם ממשיכים מכאן
בזמן שבמקום אחר, הכל שקע מעצמו
נעמדתי במקום, וחשבתי עלייך
לא מסוגל לספר לך, כמה נסענו רק בשביל לחזור
כשאת ישנת בבוקר ההוא, מונית עצרה לי בשולי הדרך
לא נכנסתי, לא התיישבתי
רק כתבתי כמה שירים בראש
את המילים לא הצלחתי לזכור
את אומרת שאני רץ מהר מדי
אז אני שותק עכשיו, בשביל שאוכל להתוודות בפנייך שאצלי זה לא יותר פשוט
הרי המילים לוקחות אותנו לאיבוד
פעם אחר פעם ובלי כוונה, גם אנחנו מנסים להתאהב, כמו ההם שמביטים במים
בבוקר ההוא, גם אני הלכתי לנהר, בצד המזרחי של העיר
כמה הם דומים, כמה הם שונים, ואיפה אנחנו עומדים ביניהם
הרי גם לנו קשה להתאהב בלי מילים
כשאנחנו מתרחקים, זה אף פעם לא קבוע, אך לעולם לא זמני
כשאת ישנת בבוקר ההוא, עזבתי את הנהר בלי תשובות
הקסמים עדיין לא פגו, בין השתיקות
אני יודע, ניסינו להגיע, היינו קרובים מליפול
ובלילות קשה מזה להירדם
לפעמים אני חושב, איך אצלנו זה עולה במילים
פעם אני כותב לך, פעם אני שותק שתיקה חריפה
אני שוכח את מה שהתכוונתי לומר, ואז נרגע
ובבוקר כשאת ישנה, אני הולך לנהר וחוזר בלי תשובה עלינו
אז בעיר, כשאת ישנת יצאתי מהחדר בגניבה, הלכתי לטיילת, הבטתי על הנהר, היו שם אנשים מאוהבים, וחשבתי עלינו.
השיר נכתב באפריל 2016
