כתם
כתם
אהבנו להזדיין במקומות שונים
חלונות סגורים,
השארנו כתם מעצמנו
אחר כך נאלצנו לסגת
כמה קטנים היינו בתוך האושר הזה
נסחפים כמו ילדים
מרגישים כמו אלוהים בלי חטאים
ואת יפה
מסוג הנשים שלא נגמרות לעולם
אף אחד לא שלם
רק חלקים נפרדים
בתוך מוסר שאף פעם לא עונה על הצרכים
אהבנו את הקולות והרעשים
היינו מביטים בשמיים
כאילו, אבנים ייפלו מהם
ולא ייפגעו בנו לעולם
אהבנו את המוזיקה שהתנגנה
כמו לא נעלמנו אף פעם
מביטים אחת בשני
לא הפכנו לחלקיקים חסרי זהות, נטולי קירות
אולי לעולם, לא היינו אבנים סביב שיח פרוע
גם שהאמנו ככה
נגענו אחד בשנייה
כמו מתוך שברי זכוכית
שחותכים אהבה נטושה
לחתיכות קטנות
עד שנשארים רק עם הזרות
גם אנחנו רימינו פעם
וחשבנו שיש שדים
אולי זה אנחנו שמסתתרים
מאחורי השיחים
ומתפוררים לאט על השביל
אף אחד לא קונה יותר
רומנטיקה ארוזה בסדינים מוכתמים
כשהיא באה מוקפת בסלעים
גם לא שהיא חסרת כול פיתוי
אל תנסי להזמין אותנו
לצאת החוצה
זה נטול כול כיסוי
אין לנו מושג מי אנחנו עכשיו
את היפה
ואני החשוד
אבנים מתפוררות
חידות שלא נפתרו
יישארו איתנו לנצח
אולי נשלח את עצמנו לחופשי
בלי שום פיתרון
נשאיר את הכתם שלנו
וניעלם
מה שנשאר מאיתנו זה כתם לא יותר מזה.
השיר נכתב במאי 2015
