מה שהחיים מציעים לנו
וואט דה פאק
ישבנו בקצה של הבר
היא דיברה על החיים
אני חיפשתי אהבה
ברגעים כאלה, של מבוכה
כתבנו את עצמנו
בפתקים קטנים
העשן של הסיגריה נדד מאיתנו, לאן?
שנינו התגלגלנו למקומות שנסגרו
עד שהגענו לכאן
אבודים, נאחזים בגעגוע שרק מכביד
לא יכולים לעזוב
ואני אומר בלי קול
לעזאזל, זה כול מה שהחיים יכולים להציע לנו אחרי יום עבודה
היא חוזרת אל המצוקות הקטנות
אני חוזר אל מקום שלא מצליח להיסגר
אולי רצנו מהר מדי לאורך האור
אולי פתחנו יותר מדי פחים
והמכה בצד השני של הגוף
אני מרגיש אותה
והיא יושבת שם, כמעט חיה בשלמותה
זה מעיר אותי
מעוד רגע שהסתבך בתוך עצמו
ישבנו בקצה של הבר
שני אנשים עשו לה עיניים
הברמנית, דיברה בשקט
ואני חשבתי על נדודים
היא רק רצתה להניח את עצמה
חשבתי על בנגקוק, לונדון, תחל אביב
המצוקות הקטנות נבלעות בתוך חלל ריק
אני לוגם עוד קצת, קם ועוזב
משאיר אותה, עם כול הטורפים
היא דיברה איתם על החיים
אני חוזר הביתה לבד,
נשכב מעולף על הספה בסלון ונזכר
איך היינו רצים בבנגקוק
מבאר אחד לשני, לחפש משהו שעדיין לא נוצר
עכשיו מנסים להשוות לעצמנו מראה של געגועים
ורק מצוקות קטנות, מתקפלות בפינות
אל תוך עצמן
עד הקצה
והיא כבר התחילה לדבר על אהבה
אני התעוררתי, עם כאב ראש ושני כדורים ביד
ככה, מצוקות קטנות
הופכות למשהו שביר.
ממנה אלי
ערב של כלום על כלום, בבר מחורבן.
השיר נכתב ביוני 2015
