מול הסירות
אמסטרדם
ושב מול הסירות
מתבונן איך הן מפליגות מהנמל
השמיים לא נפתחים במקרה
הפצע שנפתח ומדמם, לא הופיע משום מקום
ראיתי את כל הספרים עולים באש
משוררים לא כותבים יותר
עכשיו השולחן מתרוקן והילד מתפרק
מבקש שמישהו יעזור לו לאסוף בחזרה את השברים
יושב מול הסירות ומחריש
בזמן שאחרים מטפסים אל פסגות ההרים
נושמים שם אבק של מלאכים
ומסתבכים לאט לאט בחוטים
אני יודע, אי אפשר עוד להאמין
שיש קצה לים, והמציאות שווה לחלום
יושב מול הסירות ומתבונן
לא את עצמי אני מחפש, הנפש הקרועה, הכל הולך
יש מחיר ויש תג
אני תולש אותו בבת אחת
עכשיו אי אפשר לדעת מה צודק ומה חכם
יום אחד זה ישנה
כל הטלפונים יפסיקו לצלצל
המלאכים יעמדו שוב בשורה
הם יחייכו אלינו בחזרה
אני לא אצטרך לשבת ולהתבונן על הסירות
זה חלום שעוד יכול להתגשם
גם אם הוא של מישהו אחר
עכשיו זה משתחרר
לא צריך להיאחז יותר בפצעים מדממים
יש פצע ויש כאב, יכול לחיות אבל טוב וזה לא חייב להיות חלום של מישהו אחר.
השיר נכתב ביולי 2017.
