מזוודות קטנות
הארנב הלבן
אני רואה אנשים עוזבים עם מזוודות קטנות
זה מזכיר לי אותנו במקומות אחרים
פעם היה לנו כוח לנסוע במשך שעות
בלי לסמן מקומות מוגדרים על המפה, בלי לרדת בתחנות
היום אנחנו מביטים מהחלון, לא מכירים את הנוף
סביבנו אנשים מבוגרים נעים לאט
אנחנו מנסים לעקוף
אני מביט עליהם ונזכר
איך פעם היינו מבוגרים כמוהם
ועם הזמן למדנו להיאחז במה שניתן
כותב שירים, את מחזיקה לי את היד עוד לפעמים
מפחדת שאיפול, לא רוצה שאברח
עם מזוודה קטנה כל אחד יכול לנסוע
הכי רחוק, אל מקומות שכבר אינם
לשם אנחנו כבר לא נגיע לעולם
שדות תעופה, תחנות רכבת
לא יודע אם אנחנו מתגעגעים זה לזו
או לרגע בו הכרוז מכריז לעלות והדלתות נסגרות
אנשים עם מזוודות תמיד עוזבים
אנחנו לפעמים עוד אורזים את מה שנשאר לנו
פעם היה לנו כוח להילחם בנשמות האבודות
עכשיו, מתכסים ומכבים את האור
מהחלון, אנחנו לא יכולים לראות יותר את הנוף
געגועים צוברים אבק
במקומות שאין בהם חדש
אני רואה אנשים עם מזוודות קטנות חוצים את הרחוב
אותנו עומדים בתחנה וממתינים
אולי מישהו יעצור בשבילנו
אולי נעשה סימן יד אבל נמשיך לעמוד במקום
נביט באנשים ונחפש לעצמנו מקום חדש
אני רואה אנשים עם מזוודות קטנות וחושב על מקומות רחוקים.
השיר נכתב בנובמבר 2017.
