מחוגי הזמן אל המים הקרים
ציור קיר
על ספסל בקצה השדרה
מתיישבים, כמו שניים שנזרקו ממחוגי הזמן
כמו שניים שאיבדו את המשוטים
עוד מעט יחלפו פה אנשים, לא נכיר אף אחד
לא נרצה להכיר , רק להיות זרים
בתי הקולנוע בעיר נסגרו מזמן
בנו במקומות בנייני קומות
לא יחיו שם אנשים, רק מרפסות ועציצים
אנחנו לעולם לא נבין איך זה אפשרי
הרי אנחנו נזרקנו ממחוגי הזמן אל המים הקרים
דיברנו בלי הפסקה על חלומות
תקוות עלובות וסימנים של סוף
סודות גדולים לא יכולנו להתגבר
את אמרת תביט מסביב
הכל משתנה, רק אנחנו תקועים במשהו אחר
מביט על השמיים, בין הבניינים
אין צמרות עצים, אני מחפש מטוסים נופלים
אין יותר בתי קולנוע בעיר לראות את המרדפים
כן, כאן בניינים לא מתרסקים, רק אנחנו נופלים
עד הספרה האחרונה, עד הנקודה ממנה אין דרך חזרה
קמנו מהספסל, ללכת בשדרה
שני כלבים ואיש, לא הכרנו אותם
אין כאן חלונות ראווה לראות איך דברים משתנים
חצינו את הכביש, בצד השני לא חיכה לנו משהו
אנחנו נפלנו ממחוגי הזמן אל מפלסים נמוכים
כשעלינו במדרגות הביתה
חשבנו על כל מה שראינו, הכל היה חסר
שמענו דיסק של היידן ובראון,
לשמוע את הבס עם הפסנתר
הכל משתנה, רק אנחנו תקועים במשהו אחר
בניינים גבוהים מוחקים בניינים קטנים, לא גרים שם אנשים, רק עציצים ומרפסות.
השיר נכתב ביולי 2015
