מחווה למנהטן
מנהטן
לא כולם מתקלקלים
היא אומרת,
הוא מחייך חיוך נבוך
הסרט נגמר, בלי לדעת
אם היא צדקה או שהוא נחלש
זה יום יפה בחוץ
צועדים ליד הנהר
מובסים בפנים, גאים בתחושה
עכשיו זה רק הם, עוד מעט גם העולם ייעלם
נעים בעדינות כמו צלילים שקטים
אולי הם נפגשו ביום הנכון
הם אומרים לעצמם , מיד שוכחים
שהבטיחו לא להאמין ברגעים כאלה
מתנגשים, מתחפשים, בסוף נפגשים
מתפשרים, מתפלשים
זה געגוע אינסופי בשחור ולבן
נעים לבד, והגדה של הנהר רחבה כל כך
לו היו גיבורים של סרט
הם בוודאי היו רוקדים עכשיו
אבל היא שותקת והוא מביט מסביב
עיר יפה העיר שלהם
בשחור לבן ובצבעים של סתיו
הם תמיד מוצאים בה מפלט
כותרת של זמן
לא כולם מתקלקלים
היא אמרה לפני שעזבה
הכותרות עלו, הוא נשאר בצד
זה יום יפה בחוץ
אולי הם נפגשו ברגע הלא נכון
הכתוביות עולות
לא ברור אם היא צדקה או שהוא נחלש
השיר נכתב בעקבות צפייה חוזרת בסרט "מנהטן" של וודי אלן. טרייסי, חברתו של וודי בסרט, אומרת לו לקראת סיום, רגע לפני שהיא טסה ללמוד באנגליה, שלא כולם התקלקלו כפי שהוא חושב. מהמשפט הזה הכל נבנה.
השיר נכתב בשנת 2013.
