מתאבדים בשקט
מאחור
אנחנו מתאבדים בשקט
כשהחיים לצידנו
לא נוגעים
לא פוסקים
מתאבדים בשקט
וההורים מביטים בנו
הם התאבדו פעם
ולא השאירו סימנים
משבר גיל השלושים
מרחף מעלינו
כמו סימן שאלה גדול
נכנסים אל תוך הקופסה
ננעלים בתוך עצמנו
מכונות רועשות
אי אפשר לשמוע
משפטים של אהבה
מתאבדים בשקט
בלי דם, בלי מכתבים
אין מסרים של הנפש החוצה
אנחנו מתאבדים בשקט
עם חלונות סגורים
רדיו דלוק על תוכניות ילדים
כשהחיים לצידנו
לא נוגעים
לא פוסקים
הבניינים סביבנו
לא מאפשרים לשמש
להיכנס אל תוך החדר
לא מאפשרים לנו
לראות את הים
מתרסקים
חוזרים אל החיים שפלים
השוליים רחבים
הזמן נגזל מאיתנו
ואנחנו מתאבדים בשקט
החיים לא מספקים
מלחמות של גיבורים מתים בתוך הבטן שלנו
ההורים מביטים בנו
לא מבינים שום דבר מהכתוביות שרצות
על קירות החדר על הפנים השבורות
משבר גיל השלושים
ילדות מאוחרת, טשטוש של זמנים
מתאבדים בשקט
על כביש חד סטרי
כשהגוף מרוסק והנשמה זוחלת
אל החורים שבקיר
חיים ליד
לא נוגעים
לא פוסקים
אנחנו מתאבדים בשקט
זה משבר גיל השלושים
לפני גיל ארבעים נזכר במשבר גיל שלושים.
השיר נכתב בדצמבר 2015
