מתקפלים
קפסולות
עם השנים, כשאנחנו כבר מתקפלים בתוך עצמנו
יש ניסיון לא ליפול מהרגליים
לא לתת לשום דבר לשבור אותנו
ככה זה בינינו
כל הזמן אנחנו אוספים את הדברים
והולכים לכיוון הדלת
כמה פעמים אפשר לאסוף את אותם חפצים
ולהניח אותם בחזרה כאילו כלום לא קרה
עם השנים, אנחנו נספגים בתוך עצמנו
אורות חזקים, משהו מכה בנו
אי אפשר לעצור הכל, אי אפשר לסטות מן המסלול בפתאומיות
הדברים מסודרים בצורה לא נכונה, מה נעשה עם זה
חלמנו את החלומות הכי גדולים שיש
ואת הסיפורים הכי יפים, שמרנו לעצמנו
תאמרי לי שזה אמת
תאמרי לי שיש סיכוי שזה אמיתי
לפעמים אני עוד כותב
משאיר את זה מפוזר בחדר
לא יודע אם אני עובד בזה
אולי זו רק אשליה
אנחנו אוספים את הדברים
מתכוונים ללכת
להיעלם בחשכה
תמיד אנחנו נשארים, סופגים הכל חזרה
בסוף נצליח
לצאת מכאן, לחזור לשם
אנחנו אף פעם לא יודעים
לאן זה יוביל באמת
אורזים, חוזרים, אוספים, מתקפלים, מין דרך חיים שכזו
