נכון ויפה
בדלים בצנצנת
בקבוקים נשברים
חפצים נזרקים על הקיר
שתי פנים
מלוכלכות, שום דבר לא חדש
כרזות מנייר לכול אורך הקיר
הכול נראה ברור
אפשר להתחיל לכתוב
בלי להתחרט
לא נרגיש זרים מדי
אם פתאום נחליט להיעלם
השעון רץ מהר מדי
הדקות חולפות
עכשיו אפשר לעמוד בצד
להביט על הים
העין שוב קופצת
הזרוע שוב מכה
ברקע שומעים
מילים בערבית, אחר כך איטלקית
הבקבוק שוב מתרוקן
בא חדש למלא
גוף שמתקפל
עכשיו הכול זורם
לאט לאט
ובלי מגע
המים לא נוגעים בקרקע
אפשר להתחיל לרוץ
לחצות את המטרים הראשונים
בלי להרגיש אשמים
קובץ של ספרים ביד
וכמה רשימות, מלאות בסימני דיו
וליד העין, סימן כחול
השפה נפוחה
הלב שפוך
מנסים לא להרגיש
קור וניכור
זה בוער עכשיו
דלי של מים ליד הקיר
אוסף טיפות מצינורות שבורים
אין חלק בסיפור
זה של מישהו אחר
שנעלם לפני שנים
הכול יפה והכול נכון
מין חידה שאי אפשר לפתור
מחכים שמשהו יקרה
אולי הלב
אולי הזמן
בקבוק נזרק על הקיר
משאיר כתם שחור
אפשר לקמט את הציור
עד ששום דמות לא תיראה
ויש עבר ויש הווה
ויש חיות שמתהלכות רחוק מכאן
עכשיו הולכים לישון
אל תוך חלומות שווא
בבוקר, הכול יראה נכון ויפה
ולא שייך לסיפור שנכתב
עכשיו הכול שקט, זה מספיק לעת עתה
והאדמה לא רועדת, שוב היא נעלמה
בקבוק נופל לחלל ריק
נשבר ומתנפץ, אין לזה קשר
אבל זה יפה כשזה קורה פתאום בבת אחת
בלי כוונה
בלי יכולת להגן על הגוף הקר
והכול קטן ברגע אחד.
זה כואב.
לא מצליח להיזכר למה כתבתי את השיר, ומאיפה הגיעו מילים.
השיר נכתב בדצמבר 2019
