עיר מתכת
מתכת
בין מוסכים בעיר מתכת
לצד הפועלים שממהרים לנשים שלהם
מול הרים רחוקים, משקיף ונשקף
מנסה להגביר את הקצב
הגוף לא סופר את הזמן
זו המחשבה שלוקחת אותי לסוף
ואז נזרקת לרגע הזה, והוא מתמשך
בין מוסכים בעיר מתכת
לומד להכיר את הצעדים
זו עכשיו תנועה שמאיצה את הקצב
לא מניף ידיים
הזיעה מזכירה לי שיש כאן , עוד מקום להיות בו
מביט על הכבישים
אף אחד לא נשכח
זו תנועה שמאיצה את הקצב
בעיר מתכת בין המוסכים
אין כאן תפילה גם לא בקשה למחילה
לא אוחז יותר במה שעלול ליפול
צעדים קצובים באותו קצב
כמו מנגינה שלא הצלחתי להפסיק לשמוע
בעיר מתכת בין המוסכים
עדיין שומע את קולות המכונה
ועוד מעט , אסיים את הסיבוב
אגיע בדיוק למקום בו הכל התחיל
מביט על עצמי במראה, יודע שזה לא נגמר
זמר שר על סרטים
אני לא זוכר את שמות הגיבורים
מהחלון בבית, אי אפשר לראות מוסכים בעיר מתכת
השיר נכתב ביולי 2013, נכון גם היום.
מספר פעמים אני יוצא לרוץ בין אזור מתחדש לשיכונים ישנים, עובר בין המוסכים, וחוזר אל מרכז העיר.
ככה נראית היום עיר מתכת טיפוסית.
