עכשיו זה חוזר
פארק ואנשים
ועכשיו זה חוזר
מטפטף לאט אל תוך הוריד
אני רואה את השקית מתרוקנת
ומסביב, אין אף אחד עם חלוק לבן
שיכול לעצור את זה בפתאומיות בשבילי
ועכשיו זה חוזר
המכות והצלקות, הפחד בעיניים
השתיקה הפוגענית
עלבון של חוסר תחושה
אני מתתי, וקמתי לתחייה, עכשיו אני רק שלד ואפר
איך אצליח לצאת מזה
בלי להיפרד מכל מי שאני
איך אצא מזה חי בלי למות שוב ושוב ושוב
תמיד זה חוזר,
והנה זה מתחיל סיבוב נוסף
מצטער על הכתמים בפנים
חצאי משפטים, שתיקות עלובות
ועלייך, כמה צער וכמה עצב
כשאת רואה אותי רוקד עם השדים
ואת לא מבינה שהם כאן כל הזמן
מחזיקים אותי בידיים
מושכים אותי אליהם
מצטער, על כאבי הבטן הנוראיים
ועל הסליחה הריקה, תסלחי לי עכשיו
זה חוזר, מטפטף אליי כמו טיפות משקית שמתרוקנת
אני לא רוצה למות שוב ושוב ושוב
כמה שאני מנסה,
אני לא מצליח להישאר חי לאורך זמן
זה תמיד נעצר, נעצר בקצה של התחושה
ומשם מתרסק חזק
ברגליים מהססות, בעלבון שלא נגמר
התחושה השלילית לא עוזבת אותי, היא תמיד כאן, נשארת פה, בלי הפסקה.
השיר נכתב ביוני 2015
