על הרציף
קצה השפה
היא מורידה נעליים
ומניחה את הרגליים על המושב
אני מביט דרך החלון
על הנופים המשתנים
פעם תחנה, פעם בית ישן
נזכר איך עמדתי ברציף
לפני שראיתי אותה
הרכבת הרעידה את גופי
היא התיישבה, אז התיישבתי מולה
אין שום מילים בעולם
שיסבירו את המרחק
מכאן לשם, משם לאן
שאסע אחריה ברכבת לכל מקום וזמן
היא משכה את שערה
השילה מעצמה מבט ישן
ואני דמיינתי נסיעה
עוד שעה ועוד שעה
נזכר, איך עמדתי בריף
הקשבתי לרכבת
מרעידה את גופי
מאיצה בי להתקרב
עוד מגע ועוד שנייה
והיא משילה נעלי עקב
עוד יום נגמר, עוד מבט חלף
אני כבר לא יודע לאן
הרכבת הזאת נוסעת עכשיו
מבט אחד, שנייה בודדה
בסוף נתחבר בחזרה
לאותה תנועה
כשהיא תיעלם בין האנשים
ואני על הרציף
אחכה לרכבת הבאה
שתיקח אותי אליה
סיימה יום עבודה, השילה נעלי עקב והניחה את רגליה על המושב. הבטתי עליה גם אני סיימתי יום עבודה, כל מה שעשיתי זה קראתי בספר עד סוף הנסיעה.
השיר נכתב בנובמבר 2013.
