על קו המים
על קו המים
הולכים על קו המים, המים והחול מדגדגים את כפות רגלינו.
הולכים? מי זה הולכים? אתה ואני הולכים, אבל אתה לא כאן, מעולם לא היית כאן.
שקט בבית, לפעמיים שומע צעקה ואז מסתגר, שואל את עצמי שאלה שכול אחד שואל את עצמו כשהוא מגיע לקצה היכולת, האם זה תמיד היה ככה? לא זוכר אחרת.
אבות הלכו עם בנים, חרשו שדות, חצו ימים והרים, אנחנו שנינו לאן הגענו? קצה הרחוב שוב נפרדים. היית כאן אבל לא היית כאן.
לא יכול להוציא את המילים מהפה, צחקתי כשצחקת, נעלבתי כשנעלבת, זוכר שנעלבתי? אני כבר לא יודע מה ידעת ומה לא, אבות הלכו עם בנים , אנחנו נשארנו במקום.
אותך לא לימדו להיות אבא, אותי לא לימדו להיות בן, שקט בארוחת הצהריים, רק רשרוש הסכו"ם מקים רעש ומהומה. אתה מפחד לדבר, פחד גבר על בני האדם בעבר, הוא תופס לאט, מתחיל ממחשבות וחודר אל עיקר החיים, כמו התמכרות לנסים, השתעבדות לסם. אתה מתמכר בקלות, אני מתמכר פסיבי, שום דבר לא נשמע מוגן עכשיו.
הולכים על קו המים, ברקע הנוף שלנו יש סירה. שואל את עצמי לעתים אם הסירה מתקרבת או אני עומד מולה במקרה, למה אתה לא בורח, למה אתה נשאר, במקומך הייתי מחפש כנפיים לעוף איתן, כשזה יקרה לא אוכל להקשיב לעצמי עוד.
לא לימדו אותך להיות אבא, לא לימדו אותי להיות בן. שותקים, מדי פעם צוחקים, ולא יכולים לצעוק.
רעבים למשהו, והתיאבון לא נותן מנוח. אותך לימדו לא לחיות, אותי לימדו לנוח.
לא יכול לעמוד עם הפנים אל השמש, אתה זז לפינה, לא מביט בי, ושואל את עצמי מה אתה בעצם יודע עליי. זה אני, אלה החיים שלי, אתה לא יכול לקנות אותם, לא יכול להניח עליהם פרחים ולבקש שירד בשבילך גשם, זה לא אני, אלה לא חיי.
מי אתה? שאלתי את עצמי את השאלה אין ספור פעמים, גם בשירים, מילים על דף לבן עוזרות כמו רעש שמפציץ באוזניים. לא יודע, אין לי תשובה, אתה אומר לי שכול מה ששלי שלך, אבל אתה לא נותן לי דבר, אתה מחבק ומבטיח, כמו מבקש ממני סליחה על שתיקה שאומרת הרבה דברים שלא ארצה לשמוע, אותי לא לימדו להיות בן, לא אמרו לי תצחק, תחבק, תכבד מדי, פעם לחשו לי תתנחם, יכול להיות יותר גרוע.
אבל מה נורא שבן אדם מת עוד בחייו, שבן אדם נמצא אבל לא נמצא? אני יכול לצעוק ולא תקשיב, אני יכול לשתוק ולא תבקש ממני לשתוק.
הולכים על קו החוף, שוב אני הולך, אתה איתי אבל אתה לא כאן. אתה רחוק, מפליג בדמיונך, אל תוך חייך אתה שט. מים שקטים. ספר לי מה קורה שם, ספר לי איפה התחלת , לאן אתה הולך.
בחוץ שקט, מדי פעם קול של אבא קורא אולי בשמי, שומע את הילד רץ אליו , אולי זה אני.
אני נוסע. מתרחק מהריחוק, מהמרחק. לא צועק בקול רם, לא שותק בפני עצמי.
מדי פעם עוזב את קו המים והולך אל גני משחקים, מחכה אולי תבוא, מדי פעם אני מתיישב אולי תשב איתי, תסביר לי את החיים. במקום זה אתה מבקש ממני בעיניים כבויות לחיות ולא יותר. ככה זה שבן אדם מחליט לוותר, לחיות ולא יותר.
אבות הלכו עם בנים, אנחנו נשארנו במקום.
