פסנתרן
ג'אז
הייתי רוצה להיות פסנתרן בניו יורק
האם תסכימי להסתפק בפחות?
חולם אותנו צועדים עם הכלבה בשדרה
פתיתים של שלג ממלאים את החלל
אפשר להרגיש אמתיים אפילו רק לשנייה אחת
כשתהיי מוכנה, תסבירי לי איך זה קורה
שנינו בעיר זרה, נבלעים בין האנשים
הייתי רוצה להרגיש קיים, אם זה אפשרי
רוצה להיות פסנתרן בניו יורק
להיכנס אל מועדון אפוף עשן וחשוך
לנגן ערב אחרי ערב, כשאת בקהל
תסכימי להישאר איתי עד מאוחר?
משהו בכאב הזה הוא אמיתי
משהו בתוכנו נבלע בין חיוכים
בפנים יש חלל ריק, עומד לשקוע אל הקרקעית
לא יכול להסביר לך איך זה מרגיש
הייתי רוצה להיות פסנתרן במקום שאיש לא מכיר אותי
מועדון קטן בכפר, אולי בשדרה החמישית
את תיכנסי מאוחר ותשבי בפינה מרוחקת
אנגן מנגינה מבלי לדעת מי נמצא עוד בקהל
חולם אותנו צועדים עם הכלב בפארק
ילדים משחקים ושני מבוגרים רצים בלי הפסקה
זו בדידות קיומית, מאוד אמיתית
יש אורות שאי אפשר להסתיר
עוצם עיניים ומדמיין אותנו
בזמן שהאמן שולף עוד דף מהערימה
מספר על שיר פרידה ומנגן
לא מצליח להיזכר במילים, אז אני שותק
השיר נכתב בעקבות הופעה בלבונטין 7 של עדי רנרט.
הקשבתי לו מנגן על פסנתר וחשבתי שאנחנו בניו יורק, מקשיבים לפסנתרן, רציתי להיות כמוהו.
השיר נכתב באוקטובר 2018.
