רוקדים ברציף
עץ מואר
כשאף אחד לא ראה
רקדנו שנינו על הרציף
הרכבות היו רחוקות מאיתנו
גם הזיכרונות על מקומות שנטשנו
לחשנו לעצמנו מילים של שירים
שאף אחד מאיתנו לא כתב
המנגינה נוצרה מעצמה
שנינו רק רקדנו על הרציף
ברכבת הראשונה עלינו לאט
אנחנו ועשרות אנשים שלא הבנו
הבטנו דרך החלון בזמן הנסיעה
על אורות נוצצים ואיך הם זוהרים בעיניים
הם לא היו שלנו והרגשנו לבד
ביחד עם עוד עשרות אנשים שלא הכרנו
לא יכולנו לרקוד כמו שרצינו
הרכבת עצרה בתחנות לא מוכרות
אמרתי לך תביטי על הבתים הקטנים
אנשים גרים שם ומרגישים קרוב
אנחנו נוסעים כל כך רחוק
חייכת כשאמרתי שזה מזכיר לי את אירופה
בתחנה שלנו ירדנו ושוב היינו לבד
רצינו לרקוד, לא זכרנו יותר את המנגינה
את המילים לא הכרנו מעולם
הרכבת המשיכה בדרכה , שוב נשארנו לבד
11 בלילה, יום עמוס נגמר, שנינו נצמדים, רוקדים לאט על הרציף, אף אחד לא רואה אותנו.
השיר נכתב ביולי 2014
