תחנה שנייה
רכבת
עלינו בתחנה השנייה
כולם עמדו, לא מצאת את עצמך
נשענת עלי מהפחד
אחזתי בך מחרדה
פחדנו שלא נדע, באיזו תחנה אנחנו צריכים לרדת
מן החלון יכולנו לראות
את העיר חולפת
מסעדות הומי אדם, חנויות מוכרות את עצמן לדעת
רק אנחנו נוסעים לאט
מחשבות על הטוב ועל הרע שהיה לנו עד עכשיו
אוספים כל רגע,
לפאזל שלא נגמר
הנהג הדליק רדיו
מוסיקה, שלא הבנו ממנה דבר
פעם שירים היו משנים אותנו
היום הם באים והולכים, לא משאירים דבר
סיפרת לי, שהורייך נפרדו וזה סופי
לא ידעתי אם את מספרת את זה בעצב
או חלק מהעובדות של החיים שלך
סיפרתי לך, שהימים הופכים ארוכים
אנשים עלו, אנשים ירדו
יכולנו לראות אותם נעלמים בהמון
נשכחים מאיתנו
משתקפים בשמשות
לא יודעים, אם אנחנו נראים זקנים או צעירים
הפלאפון שלך צלצל, סירבת לענות
כל מה שהיה לך לומר, הפסקת לכתוב
אחזתי בך מחרדה, נשענת עלי מפחד
היה פקק, הנהג התעצבן על דברים שלא ראינו
אם נאחר בדקה, נפסיד הכל, אם נקדים, נבין כמה יש לנו להפסיד
מהרהרים על פרישה, אולי עזיבה
לאן פורשים כולם, בזמן שהחיים נמשכים?
ראינו את ספרינגסטין לייב, וחזרנו כאילו כלום לא קרה
בתחנה הלפני אחרונה, התכוננת לרדת
לחשת שאת מפחדת, ניסיתי להרגיע אותך
אבל כל המילים נשמעות דומות בפחד
ירדת במהרה בתחנה שלנו
רצתי אחרייך
אם היינו מבזבזים דקה, היינו מאבדים שתיים
זה נראה פשוט, זה נראה מסודר
האוטובוס נוסע, ואנחנו רצים ברחוב
מחפשים לאן להגיע, מחפשים מה לעשות
מנסים לחבר מילים למעשים
נופלים בסוף, בטעויות הקטנות
נסיעה אחת, הרבה תמונות.
השיר נכתב בשנת 2007.
