חודש: דצמבר 2018

זיפי הזקן שלך עוקצים אותי את אמרת אז הלכתי והורדתי אותם הבטתי על עצמי במראה לא ידעתי מה את...

לאט אני מוציא את כל המילים שופך אותן כמו מים הנייר מוכן לקבל הכל לא יודע אם האנשים יסכימו...

לפתע מצאנו את עצמנו יורים בבקבוקים בחצר אחורית הזמן חלף כמו כדורים שלא ידענו להגיש הכל חלף מולנו ולידנו...

אני מתאמץ לא לשמוע את מתאמצת לא לשאול שינינו את הקולות, עיוותנו את המראות אנחנו אף פעם לא יודעים...

לא יודע מה לכתוב לך בזמן שהשירים נערמים בערימות חוצצות ביני לבינך , ביני לבין העולם שבחוץ חוסר...

עכשיו כשהכל מאחוריי אני יכול להביט על השקיעה בעיניים לעמוד על קו המים הסוף לא קרוב עדיין כל...

אני אוהב להסתכל עלייך מהצד השני של החדר לראות איך את נוטשת את החשכה ונכנסת אל האור אני אוהב...

תביטי עלי לא באתי אלייך מהמאדים זה לא אני שיצא אלייך מתוך סיפורים אני כתוב באותיות, לא בסימנים עשוי...

בתוך חדרים קטנים המצאנו לעצמנו חיים בין דלתות לחלונות שמענו רעשים מוכרים חיפשנו דברים חדשים שיחזיקו אותנו מעל...

שתפו אותי