חודש: דצמבר 2018

אני רוצה לנסוע איתך כל הלילה כמו שעושים חברים שלא נפגשו שנים ניסע ביחד על הכביש המהיר כל הדרך...

ושב מול הסירות מתבונן איך הן מפליגות מהנמל השמיים לא נפתחים במקרה הפצע שנפתח ומדמם, לא הופיע משום מקום...

לפני כשבועיים, התאשפזתי בבית חולים. כפי שאפשר להבין אולי, מתוך הטקסטים, זה לא דבר חדש בשבילי. רק בשנה האחרונה...

מול חלון גדול משקיף אל ים, ישבנו הבטנו איך השמיים קורעים את המסכה מעליהם אנשים חיפשו מחסה, ואנחנו התכנסנו...

שוב אנחנו מספרים את אותם סיפורים חוזרים עליהם שוב ושוב כמו ההורים לא זוכרים שמות, לא זוכרים פנים זה...

את אוספת אותי אלייך מבקשת שאחזיק לך את היד בזמן שמישהו עובר ממול בשבילך זו התשובה בשבילי זה משהו...

מחכים שהפיצוץ יגיע שהדיווחים יתחילו אחד אחרי השני בלי הפסקה לא איכפת לי שתלכי עכשיו לא איכפת לי,...

ביקשתי שתתקני בשבילי את הנוף תגזמי את העצים תשני את התוואי של השביל ואני אביט עלייך מהצד, זוהרת ויפה...

ואני כבר לא כותב כלום את יודעת למה הדברים שרצינו שיקרו, לא קרו בסוף הילדים שרצינו שייוולדו, לא נולדו...

שתפו אותי