חודש: אפריל 2019

עכשיו יש מי שכותב את המילים על בטון מלוכלך , בין פסלי המתכת כך נראה הזמן שלנו כך מסתיימת...

מול הים, כשהסירות נעלמות באופק ועשן המים לא דועך אלו בדלי סיגריות שמסמנים איפה עמדנו כאן פעם עם בגדים...

התמונות מונחות על השולחן את מסתכלת עליהן באיטיות מופגנת מנסה לזהות אותנו, אולי שם היינו מי שאנחנו שם אנחנו...

מהרגע שאת קמה בבוקר ועד הלילה שבא בלי סיבה אני אוחז בידך הדמיונית רוצה לחשוב שאת נאחזת בי בחוזקה...

ראיתי אותו מחזיק בידית של המזוודה ואז נשען על כסא המושב בכבדות דרך משקפי השמש הוא השקיף אל הנוף...

עומד על השביל ממנו אני ממשיך מתבונן על הספסל עליו פעם ישבנו אף אחד לא מחליף אותנו כעת איש...

על חטאיי איש כבר לא יכפר אני אניח אותם לידי ובשעת לילה מאוחרת הם יציפו את חדרי אבקש...

תביטי על הים בני ארבעים עוד מעט הסירות עדיין משטות בנו חופשי אנחנו לא רצים על החול, ואין שם...

והנה התקצר לו הזמן שוב שנינו נפגשים בנקודת המפגש היומית נאחזים בכל פרט כמו בלעדיהם אין לנו קיום ...

שתפו אותי