חודש: יוני 2019

יושב במכונית מול החנות בה את עובדת רואה איך מסדרת את הדברים לקראת סגירה כל אחד צריך גיבור מקומי...

מנסה להיזכר בכל מה שהיה פירורים קטנים נופלים על השולחן אף אחד לא עובר כאן יותר על הפנים אין...

ראיתי אותך נכנסת לרכב בדיוק כשהשכנה ירדה עם הכלבה לסיבוב בשכונה היא הביטה עלייך ואז עלי לא אמרה לי...

דרך חלון קטן יכולתי לראות את פנינו מביטות אלי מהאובך הנורא ראיתי איך הידיים מתפתלות כשהעיניים מחפשות מקום להיאחז...

זוכר את הפקידה מביטה עלינו כאילו נותרנו אחרונים החזרנו את המפתח ויצאנו גשם טפטף שטף את רחובות העיר...

לא האזנתי כל יום לחדשות לא ידעתי מי נשאר ומי הלך כמה נפגעים אל תספרי לי מי אשם ...

הובסנו במילים ובשתיקות מה שהזמן לא ידע לעשות עשינו בעצמנו בפסיעות ארוכות טעות אחר טעות לא היה לנו דבר...

מכל מה שרציתי לומר לך לא נותרו הרבה דברים ממילא מזוודה קטנה, הזמנה של בית מלון מונית אחת, מושב...

ובלילה ההוא כשהלכנו ברחובות העיר כולם הלכו לישון מפחד או תקווה רק אנחנו התכסינו געגועים לדברים שאינם העלינו זיכרונות...

שתפו אותי