חודש: יוני 2019

תזרקי את הטלוויזיה עכשיו זה תורנו לדבר אני נזרק על הכיסא עושה תנועות של מובס ואת מתיישבת מולי ...

אני רוצה למצוא את המפתח לזמנים שעומדים בפתח להישען על קיר מול חלון פתוח ולהביט החוצה בתקווה שיום אחד...

שאריות של חלומות מתפזרות ברחבי החדר אין מי שיאסוף אותן הרוחות החזקות לא מותירות ברירה וכל השירים שהאמנו בהם...

לא ראינו איך השמיים שינו את צבעם לא ידענו איך להפליג בדמיון כשהמציאות לא הצליחה לעצור את עצמה בפתח...

השורות מטשטשות הפנים נכבות בתוך מסך ערפל אני לא יכול לצאת מזה זו את שעומדת עם הרובה בדיוק...

אהבת ללכת ברחובות בלילות חיכית שהפיות יצאו מחלונות הראווה חיפשת שהן יגנו עלייך אבל השדים יצאו ראשונים חיפשת...

אנחנו כבר לא שוכבים, לא כמו פעם כשהיה לנו רע הגשם מטפטף בעדינות אנחנו לא יודעים לאן הוא נשטף...

לפעמים אני הסופר שמביט מהצד מחפש מילים בשביל לא לכתוב על עצמו ולפעמים אני הילד שמתחבא בצד לא מוכן...

זה כמו לירות לעצמך כדור בראש זה כמו ליפול מקומה חמישית בלי שיהיה מזרון זה בדיוק כמו תאונת שרשרת...

שתפו אותי