חודש: ספטמבר 2019

תני לי לאהוב אותך בלי לפחד מהנצח מהבדידות הפתאומית והנה את עומדת מולי אוחזת באקדח או רק בפרטים...

תקשיבי איך ברדיו עדיין מנגנים שירים ששכחנו מקיומם ואנשים עוד נעצרים מול חלונות ראווה ריקים מבקשים לדעת, מה יהיה...

שתי דקות לעצום עיניים שלוש דקות לנשום זה כמו נצח שבסוף יש מדורה גדולה עכשיו זה הזמן לעטוף...

כמו נקודה קטנה קשקוש בעולם על נייר חלק עוד מעט יתקמט, ייזרק ויישכח כמו נקודה קטנה לא תופס...

כשנכתוב את הסיפור שלנו הקירות יתמלאו מילים החלל יתמלא תמונות ואנחנו לא נסיר מעצמנו דבר שניים שמעולם לא...

ובבקרים מתעורר מחפש את צלך משהו בתוכי כבר יודע שהזמן הולך לאיבוד מסע כזה אל הלב תמיד הולך...

את שואלת אותי, אם הפחד ישתק אותי עוד הרבה זמן לא מצליח להרהר בתשובה, מנסה להיזכר מתי התחלתי לכתוב...

אנחנו פועלים במפעל נטוש אין בו איש מלבדנו אין בו דבר להתגאות אין לנו מכונות, רק פס ייצור קבוע...

אני יכול לגלות לך את הסוד הם ירו עלינו ואנחנו נכבוש אותם הם רבים אבל אנחנו המפלצות שהילדים אוהבים...

שתפו אותי