חודש: יוני 2020

בערב, כשאנחנו צונחים לאט את אומרת את כל מה שאת יכולה אני חושב על כל המקומות שלא היינו בהם...

ולחשוב שפעם היינו קרובים לכאן לפני שהתחילו הפקקים לפני שהתחילה המלחמה ידענו לעצור בזמן הבטנו מהצד אל השדות...

ביציאה מהעיר הם בנו כביש חדש בלילה הראשון נסענו דרכו כמו בהבטחה מסרט ישן לא יהיה מי שייקח אותנו...

הנחנו את הבגדים במקום הנכון השארנו את עצמנו בצד לא רצינו להפריע לתנועה עכשיו זה תורם של החלומות להיכנס...

כשאני משחרר ידיים לאט את מביטה בי לא חרדה , רק עייפה זה משחק של שניים בלי הימורים פתוחים...

ובאמצע הלילה, כששנינו לא מצליחים לחלום את שואלת אם זה יעזור אם ניעלם כך פתאום בחשכה הגדולה , במקריות...

המילים שרציתי לומר לך מסודרות אצלי על הדף בשורות קצרות הן מחפשות את הדרך אלייך לאט הן נעות כמו...

לא שומע את הרגליים זזות הגוף לא נוגע עכשיו הכל זיכרון רחוק פעם ידענו להדליק ולכבות את התחושה ועכשיו,...

ופתאום את באת השארת רוח ושחררת נשמות קפואות סגרתי את הדלת רק בשביל לראות אותך יוצאת אולי...

שתפו אותי