חודש: אוקטובר 2020

אחרי שנים כמו במקרה באמצע רחוב הפנים המוכרות הריח ששוב חוזר זה הזיכרון, זה הגעגוע למשהו שמת והשאיר...

כל אחד שוכב בצד שלו במיטה באמצע אין גדר או חומה רק תמונת ראי כמו זמן ששקע ומסרב לקום...

את יושבת לצד המילים שאמרתי לך בדרכים בהן השקרים שסיפרתי, לא הספיקו להיעלם את נשארת כאן, לחכות אולי...

הבטחה היא איפה שהבית נמצא הדגל מתנפנף על צריח מבצרים לא בפתאומיות חומות מגינות עלינו יכולים לגעת במים...

זוכרת איך הכל התחיל זיקוקים קרעו את השמיים חשבנו שמצאנו את אלוהים סיגריות במאפרות, כוסות קפה במיטה דרך המראות...

ועכשיו החדר חשוך אם לא היינו כאן, מישהו היה עלול לחשוב שזה נגמר כאן לא חיים בני אדם ...

בזמן שהכבישים מתעוררים כל בוקר לתנועה סואנת אנחנו נשארים בחדר הקטן מנסים לסדר אותו שלא נצטרך להרגיש זרים, אולי...

נוסע כל הלילה בין הערים דרך שמשות הרכב יכול לראות אנשים אורזים, אנשים עוזבים רמזורים מהבהבים אפשר להמשיך ...

נשארנו כל הלילה מקשיבים לקולות החיילים שחזרו מקרבות ישנים אני סחבתי על עצמי את הבושה אז כתבתי כל מילה...

שתפו אותי