משוררי שנות האלפיים
גיטרה צהובה
עכשיו יש מי שכותב את המילים
על בטון מלוכלך , בין פסלי המתכת
כך נראה הזמן שלנו
כך מסתיימת האגדה
משוררי שנות האלפיים
כותבים את הקפיטליזם החדש
אנחנו יכולים לקרוא את המילים
ולהאמין שמדובר בטעות של הזמן
עצמנו עיניים
כיסינו את הפה
והיה מי שהלך אל הספסל הקרוב
הניח את הראש וחלם שהשמש תשקע , אבל בעדינות
משוררי שנות האלפיים
כותבים את הקפיטליזם מחדש
סופרים את המילים
בין חיוכים מאולצים לדרשה בלתי נגמרת
ואנחנו מתגלגלים ברחוב
זיקוקים מפריעים לשלווה של השמיים
מתגלגלים מקצה אחד לשני
בתקווה למצוא דלת שתפתח , שטר שאין לו מחיר
כל אומנות היא כישלון
כתוב על קיר בטון ישן
כשהאגדה שלנו עדיין מחכה לגיבורים שלה
כל אומנות היא ניסיון לא מוצלח מצידנו
משוררי שנות האלפיים
מניחים את העטים ויוצאים לקרב
על קפיטליזם של אחרים
אצלו כל אחד יכול להיות עני, גם אם יש לו מילים שיעזרו לו להרגיש
זאת לא מחאה ולא ביקורת , זו רק האמת, הקפיטליזם ניצח האומנות הפסידה.
השיר נכתב במרץ 2014
