רחוב 79
מוניות בעיר
בין רחוב 79 לצ'לסי
שומע את עמיר שר על ההוא שצורח שאמריקה אבודה
בינתיים מהרהר כמה אנשים ירצו לקפוץ
בבניינים שמתנשאים מסביבי
כמה רחוק אפשר עוד להגיע כשהקצה כל כך צר
השמיים כאן אחרים, ואין כאן רוחות שנושבות בפנים
כאן אין ילדים שמשחקים בחיילים
חיילים שלוקחים על עצמם מטען של כתבים
יש כאן רק מבוגרים שמתחפשים לאלוהים
ומשהו אמיתי עד השקרים הבאים
אז אני הולך צעד ועוד צעד
הפינה הבאה היא רק שלי
אחר כך אני לא יודע מה יגיע
כל החלומות מתגשמים ביום אחד
אחר כך המציאות נוחתת נחיתת אונס ישר בפנים
השמיים כאן אחרים
הרוחות לא נושבות בפנים
בין רחוב 79 לתחתית
אין מציאות אחת, הכל מלא בצבעים עזים
אני בורח בלי להבין את המשמעות של הדרכים
עכשיו נוסע, עכשיו נלחם
חוזר ומתחיל מהתחלה
המלחמה עדיין כאן, על המסכים רואים כמה זמן נשאר
שומע את עמיר שר על ההוא שצורח שאמריקה אבודה מזמן
אני מכיר אותו מכאן ומשם, מאזין לו ורואה את מה שאני יכול לראות
ריצה של בוקר בניו יורק, בין רחוב 79 לצ'לסי וברקע עמיר לב, הכל מרגיש שונה אך דומה.
השיר נכתב באפריל 2016
