מעילי עור ושקט
קאמפרי
נכנסתי בשקט, לא חיפשתי שמישהו ישים לב
מעילי עור ואנשים עם זקנים
יכולתי לספור על כל אחד חמישים
הרגשתי כמו ילד שחזר בזמן
פועלי הבמה סידרו את המיקרופונים
בעבודה שקעת לאט
דממה שקטה, לא שמעתי מילה
וכל מה שרציתי זה שקט
בינתיים רחוק מכאן, במקום אחר,
אפשר היה לדמיין קולות בוערים
חברים שהיו לא נשארו
ואלה שנעלמו, דהו עם הזמן
הזמנתי לי בירה ונעמדתי ליד הבמה
ראיתי אותה צוחקת, ראיתי אותו עם עיניים נוצצות
הרגשתי כמו ילד שחזר בזמן
אל תקופה שהוא הכיר רק מסיפורים בלי כיסוי
לא היו לי דמעות בעיניים ולא רקדתי בלי להפסיק
השער של המגזין לא כתב את עצמו
חיכיתי שהמוזיקה תתחיל
את חזרת הביתה במונית עצובה
לא היו לי דמעות בעיניים, שקעתי לאט
חלומות גדולים נשארו מאחור
שמעתי את הזמר שר על דברים שלא הכרתי
כמו ילד שחזר במכונת הזמן
גברים עם מעילי עור, נשים מאופרות בשחור
לא יצאתי עד שנגמר
כשחזרתי, הבטתי בך
רציתי שקט, כל מה שרציתי זה קצת שקט
השיר נכתב אחרי הופעה, גברים לבשו מעילי עור, נשים לבשו שחור ואת הגעת הביתה במונית. אני רציתי שקט.
השיר נכתב בדצמבר 2019
