בשדות
שביל ועצים
כל יום אני עובד בשדות
חורש את האדמה
כל יום אני רואה את העבר נאבד
ההווה הופך שבוי של עתיד דמיוני
מתחת לשמיים ריקים מתוכן, שמאיימים ליפול
אני מנכש את העשבים, משקה את היבולים
ובין לבין עוצר כדי לחשוב במה אני צריך להיזכר
והזיכרון לא מרפה, גם כשיש הרבה בשביל מה לקום בבוקר
בבית הקטן ממול, אף אחד לא ידע,
איש לא יספר את הסודות שצריכים להתגלות
ואני מביט על הכביש המהיר,
בשוליים של השדה,
אנשים דוהרים, לא סופרים את הזמן
אם הייתי ממשיך, מתי הייתי יכול לעצור
לדעת מה אני עושה כאן
כל יום אני חורש את האדמה
מגלה את הסדקים, מכסה את החורים
הגוף כבר לא מרגיש, הזמן לא מתקצר
אם הייתי רוצה, זה כבר מאוחר לוותר
בבית הקטן לא מדברים על זה
איש לא יספר את הסודות שצריכים להתגלות
ואני מביט בכביש המהיר כל יום
הייתי רוצה להמשיך הלאה
האדמה תמשיך איתי
אם הייתי צריך להילחם, זה כבר מאוחר לוותר
כל יום אני חורש את האדמה
כל יום אני רואה את העבר נאבד
ההווה הופך שבוי של עתיד דמיוני
כל יום אני רוצה קצת פחות מזה
התחושה האינסופית של העובדים. הולכים כל יום לעבוד, חורשים ויוצרים, בזמן שהחלום נאבד וההווה משתעבד לעתיד דמיוני, לעולם לא מגיעים לצד השני.
השיר נכתב ביוני 2013
