liront231

ביום ההולדת ה-41 שלי, נסענו אישתי ואני לטבריה, למחרת היום הייתי אמור להשתתף במרתון השנתי שנערך בעיר. זו פעם...

כשהמוזיקה תיפסק אנחנו נרד על ברכינו זה יהיה אקט הסיום כשהמוזיקה תיפסק יעלו הכתוביות אנחנו לא ניצחנו מעולם...

זה מתחיל לטפטף מלמעלה יורד על כל הגוף ומעלים אותו לאט עכשיו הפנים לא נראות אין מילים רק...

מביט על עצמי במראה מנסה להסתיר את מה שאפשר את אומרת שזו הזיקנה משמין מהר או לאט הפנים...

כל הארוחה הקשבתי לשיחות סביב השולחן זרים דיברו עברית, ישראלים בשפות שונות את ישבת ביניהם כמו אחת מהם ואני...

כשטיפות הגשם הפסיקו לחלחל דרך גג הבית יכולנו לראות את ההרס משתעבד ואיך אנחנו הופכים להיות גיבורים גדולים בעיניי...

הלכנו ליד הנהר איפה שהעלים נושרים עקום מהרוח ילדים התנדנדו בנדנדות זקנים ישבו על ספסלים מהעץ הבטנו בסירות...

לא לוויתי אותך לטיסה לא ראיתי אותך מתרגשת כשאת עולה לטיסה השומר של הלילה שאל אותי לשלומך כשיצאתי...

הנהג התחיל לנסוע אישתי נרדמה במושב לידי במסך הקטן הקרינו סרטים בשפה שלא יכולנו להבין הכל את כולם, לא...

שתפו אותי