liront231

תמיד כשאני רוצה לדמיין אותנו אני לוקח אותנו לטיול בפריז בין הגשרים שעל הנהר למאפיות הקטנות הנסתרות מן העין...

זוכרת שברחנו באמצע היום מהעבודה נסענו אל תחנת הרכבת עלינו על הראשונה שנסעה לצפון התיישבת ליד החלון הבטתי...

זה לילה של אלימות בעיר ואנחנו מחפשים מקלט שומעים את הסירנות מייללות רחש האנשים המבקשים הבנה את מחבקת...

ובדיוק כשהיה נדמה שהכל נגמר פתאום הכל התחיל מחדש ברגע אחד המוזיקה חזרה לנגן ולא יכולנו לעצור את זה...

תזרקי את הטלוויזיה עכשיו זה תורנו לדבר אני נזרק על הכיסא עושה תנועות של מובס ואת מתיישבת מולי ...

אני רוצה למצוא את המפתח לזמנים שעומדים בפתח להישען על קיר מול חלון פתוח ולהביט החוצה בתקווה שיום אחד...

שאריות של חלומות מתפזרות ברחבי החדר אין מי שיאסוף אותן הרוחות החזקות לא מותירות ברירה וכל השירים שהאמנו בהם...

לא ראינו איך השמיים שינו את צבעם לא ידענו איך להפליג בדמיון כשהמציאות לא הצליחה לעצור את עצמה בפתח...

השורות מטשטשות הפנים נכבות בתוך מסך ערפל אני לא יכול לצאת מזה זו את שעומדת עם הרובה בדיוק...

שתפו אותי