liront231

אני שומע את הקולות ילדים שלא נולדו מחכה לקול של אימא שאיננה ממתין לאבא שלא נמצא מי...

תספרי לי איך זה מרגיש איך זה עובר כחוט השערה בינינו מבלי שנרגיש את עומק הנפילה יודע שהשארתי...

אחרי כמעט שנה של קורונה, מתחילים לאט לאט לראות את הסוף של המגיפה ואת החזרה לשגרה. נרשמתי למרוץ ראשון...

את אומרת אם נתבונן בשמש ונאמץ חזק את העיניים היא תשרוף אותנו ואז תתנפץ לא משנה באיזה צד נעמוד...

המסיבה לא מתרחשת בתוך הראש שלי רחוק מכאן, בין דלתות נעולות אנשים מתאספים, עומדים, מתנדנדים נעים בתנועה איטית, לוגמים...

עצרתי את עצמי מליפול, בכל פעם כשיכולתי עצרתי את עצמי מללכת, בכל פעם כשהייתי צריך לא נעלמו מעיניי הדרכים...

ובערב כזה כשהגשם מטפטף על המדרכה לא עומדת שם אישה במעיל ארוך ומחכה למונית בית הקפה הקטן והמוכר, סגור,...

למה באת לכאן לא אמרת מילה הלילה רק התחיל שום דבר לא מסודר השומר עומד מנומנם בפתח ברמן...

דרך המדבר נטפס אל ראש ההר משם נביט על המשפחות שנותרו מאחור נוכל לראות במרחב את הבתים על קו...

שתפו אותי