liront231

הסלעים של ילדותי מתפוררים זיכרון לא ידביק ולא יציל אותם אני נוגע בפירורים יום אחד אהיה כמוהם גם אותי...

האם את מאושרת עכשיו? אני מנסה להבין את הרמזים שעולים ויורדים מהלוח כשאת כותבת את עצמך במילים ללא תמונות...

אוטובוס של מאמינים אנחנו סופרים חטאים בדרך אל הים כשחוצים שכונות נטולות הגדרה מביטים איך החושך משתנה מכביש...

אוספים ספרים ומניחים בספרייה מביטים על גרגרי האבק שמצטברים שחור לבן כמו בסרטים הישנים אנחנו עדיין מרגישים זרים ...

משאיר לך שיר על השולחן מה אני מתכוון לומר את לא תבואי אני לא אלך עד כשבחוץ...

אם את רואה צל הולך בשביל לא מסומן דרך נטיפים של אור תדעי שזה אני אם את שומעת...

את לא מבינה איך תמיד אני מוצא מילים מרכיב אותן לאט במשפטים ואז יורה בהן, מכל הכיוונים בבת אחת...

בלילות, אנחנו אף פעם לא יודעים אם הזמן מתקצר או מתארך כשאנחנו נוגעים הרחשים של היום ממשיכים ואנחנו נשארים...

אחרי שנגמרו התפילות חזרנו הביתה להקשיב לחזאי כל הלילה היה קר אנחנו עוד ציפינו לגשם שישנה את המצב...

שתפו אותי