liront231

אוסף את הדברים ונעלם כמו צוללן שמגיע אל הקרקעית וממשיך משם אין פקודות יום, אין מכתב לא מנסה לתפוס...

הם סגרו לנו את הים, אחר כך גם את הפארק אם נמתין יותר מדי לא יהיה לנו סיכוי להתאהב...

כל בוקר מביטים במראה מחפשים את הקמטים שנולדו בנו בלילה והלילה הזה מלא בחלומות שווא מדי פעם נדודי...

את הסתכלת עליה בזמן שהסתכלתי עליו לא הבנתי מה היא עושה שם לא שאלת מה אנחנו עושים כאן ...

לאן שתרצי ללכת אחכה לך בפינה אביט בך מתגוששת עם הרחוב שלטים יקראו בשמך את שומעת את השירים...

אחרי שטרקת את דלת הרגשתי קטן מול המילים שלך תמיד אני חלש בהתקפות נשאר בצד, נותן לאחרים לשחק ...

את עוצמת עיניים באמצע הנסיעה מביט על הנוף של הדרך המשתקף בפס של הנעליים אנשים באים והולכים מתיישבים...

לפעמים אני עוד מתגעגע לא מסוגל למנוע ממני את הצער בדמיוני הימים עוד חולפים הספה עומדת שם, והקירות...

ועכשיו, כשיש קוצים במקום נשמה ובמקום שבו פעם היו מילים נשארו רק כתמי דיו אנחנו לא יכולים להתגבר על...

שתפו אותי