פרברים
בפעם אחרונה ששמעתי עלייך היית נשואה עם ילד גרת בפרברים בבקרים היית בבית אחר הצהריים לקחת את הילד לחוגים...
בית קפה הוא אחד מהמקומות האלה שיכולים להוות תפאורה נהדרת לכל סצנה כמעט. בין אם זה בית קפה בערב או בלילה, בו יושב זוג ומדבר, בית קפה בבוקר, איש מבוגר יושב וצופה על אנשים סביבו, או אולי ישיבת עבודה, שיחה מקרית, המתנה למישהי שלא תבוא, בית קפה בכיכר בארץ זרה מול ציפורים ומזרקה. כל דבר יכול להתאים והכל נכון.
אני אוהב לשבת בבתי קפה, להביט על האנשים, להביט על הנוף. רק שהקפה יהיה טוב.
בפעם אחרונה ששמעתי עלייך היית נשואה עם ילד גרת בפרברים בבקרים היית בבית אחר הצהריים לקחת את הילד לחוגים...
הדרך היחידה שנחזיק מעמד היא אם נשתנה את אומרת ועוזבת ידיים הייתי רוצה להאמין שאת עפה אבל השמיים נמוכים...
המלצר חייך כשביקשת ממנו קפה נוסף בשולחן ממול זוג ישב זה מול זו, הם לא הפסיקו לדבר רק אצלנו...
ברחוב המנצחים לא מצאנו את דרך היציאה נקלענו לשם במקרה, ההסעות כבר עזבו הלילה כבר לא נעשה אהבה כנראה...
אחזתי ביד שלך בלי שהבטנו זה בזו פחדתי כל כך שנרגיש זרים ידעתי שברגע אחד הכל יכול...
לפעמים אנחנו מביטים אל הרחוב, בין הסערות אנחנו יכולים לזהות את הזוג שיושב בבית הקפה ידיים צמודות, עיניים זה...
ואז שמעתי את הזמר שר מספר על אימא והאישה שלו חשבתי עלייך, ואיך זה שאני אף פעם לא יודע...
לפעמים אני רוצה להיות הגיבור שמופיע פתאום משום מקום ולוקח אותך מכאן בסרטים, הגיבורים אף פעם לא מתים...
זוכר את התמונה, כמו מישהו צייר אותה על בד ותלה על הקיר אולי אנחנו עמדנו בצד וצילמנו את מה...