הייתה שם בפעם הראשונה
עוד מעט מישהו יכבה את האור מישהו יסגור את החלון ואנחנו ניכנס למיטה עוד מעט נשכב עם עיניים...
מדמיין גשר ארוך אותו אני חוצה בלילה, אין ערפל, אבל הסיטואציה כן מזכירה סצנות מסרטים ישנים, מקומות רחוקים. הגשר הוא רק מטאפורה שאי אפשר לשבור. אני משתמש בו מעט מאוד למרות שנדמה לי שאני תמיד חוצה אותו, גם בשירים.
איך הגשר נראה בעיניים שלי?
בדמיוני הגשר לא נגמר, במציאות הוא לפעמים נופל ולפעמים נשרף , כל מה שמאחוריו נשכח. ככה אני רואה אותו ממרחקים של שירים.
בדמיוני אני עומד על גשר ברוקלין, מביט על מנהטן, על הגשר כל הדברים החשובים קורים, הרחק משם אלה רק רסיסי חיים דמיוניים. במציאות אני רץ מתחתיו, חוצה אותו, מפחד לגלות שם את כל הדברים שמוצאים מתחת לגשרים. לפחות על פי הסרטים.
עוד מעט מישהו יכבה את האור מישהו יסגור את החלון ואנחנו ניכנס למיטה עוד מעט נשכב עם עיניים...
עכשיו נעבור דרך קירות שקופים נצלול אל המצולות, נטפס אל ראש ההר עכשיו נקפוץ באנג'י מהגשרים הכי גבוהים השחקנים...
מנמל אל נמל מקצה הפארק אל אזור התעשייה כל העיר הזאת שלך כל העיר שלך לא משנה מאיפה...
רץ על גשרים, רץ מעל כבישים רץ בין שכונות, בשבילים מסומנים, בדרכי עפר חולף על פני עוברי אורח וחלונות...
הוא משאיר לה אור דלוק במסדרון אולי תגיח במקריות מתוך הלילה הכשוף הוא מניח בשבילה את הלבנים גשר אחד...
טיסה כיוון אחד לא חוזר דרך הגשרים השרופים את לא תדעי לא תלכי לחינם לא אלחם בשביל שום דבר...
נשרוף את הגשרים נפציץ מן האוויר נבעיר את השמיים נפזר אותם לאלף חלקים כשנחצה את התעלה נכבוש את...
את מסדרת את הדברים בקופסאות קטנות לא מחפש שם שום דבר חדש מה שאת מסתירה, את שומרת לעצמך אני...
אחרי שכל הגשרים נשרפו חיפשת אצלי סיבה לחיות הבטת בשמש הגדולה גם על פנייה יש כתמים של אכזבה ...