נחזיק את מה שיש
צועדים על עלים מתפלשים בבוץ הזיכרונות באים בשביל לקחת אותנו להגן עלינו מפני הסופות מחפשים את הסירות לעולם...
אני נושא עמי מטען של זיכרונות, כל אדם נושא עימו מטען כזה, מהו האדם אם לא תיק זיכרונות כבד אותו הוא לוקח לכל מקום.
כמו כל אחד, גם אני מבקש להשיל אותם ממני, אבל מיד יוצר לעצמי זיכרונות חדשים. אי אפשר למחוק זיכרונות, לא טובים ולא רעים. זה היופי, זה הכאב.
זיכרונות, אני וכתיבה
אני כותב את הזיכרונות שלי ואני מודע שחלק מיצירותיי הן דמיוניות וחלקן אמיתיות, רק הזיכרונות תמיד היו, תמיד יישארו.
כולנו מטען של זיכרונות, תיק גדול שלא ניתן לפרק. בכל מקום עולים זיכרונות ישנים ונוצרים חדשים, הלוואי והייתי יכול לשכוח הכל אך אז מה הייתי, מה היה נשאר ממני? שום דבר, כי כל אחד הוא בעצם רק זיכרון.
צועדים על עלים מתפלשים בבוץ הזיכרונות באים בשביל לקחת אותנו להגן עלינו מפני הסופות מחפשים את הסירות לעולם...
ולפעמים מזהה את פנייך בחלום עם קוקו וצבעים סביב העיניים חולצת טריקו וג'ינס ישן יודע לזהות אותן, עוד לפני...
היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי בהרבה מקומות ואני לא רציתי לתפוס מקום נקודה קטנה בסוף השורה מילה שולית...
חיים עכשיו מזיכרון של אחרים זה לא אנחנו שמביטים על עצמנו במראה מישהו זר מתבונן עלינו בחזרה אנחנו חיים...
זוכר את הספסל בגינה, עם השביל לשום מקום ובדלי הסיגריות מסביב זוכרת את התחנה, נסענו אל העיר השכנה, נעלמנו...
עוד מעט המכוניות האחרונות יעזבו את החניון הילדים שהיו כאן אתמול יהפכו לגברים הנושאים מזוודות ביד עוד מעט אורות...
אוסף עכשיו פירורים של זיכרונות שברי עלילות מנסה לחבר מילים למשפטים כשתבקשי, יהיה לי סיפור לספר לך צובר...