אין כאן אהבת חינם
אין כאן אהבת חינם הזמן שחלף לא ברא שום דבר שאנחנו לא מסוגלים להרוג תביטי אל הים הסירות...
אני נושא עמי מטען של זיכרונות, כל אדם נושא עימו מטען כזה, מהו האדם אם לא תיק זיכרונות כבד אותו הוא לוקח לכל מקום.
כמו כל אחד, גם אני מבקש להשיל אותם ממני, אבל מיד יוצר לעצמי זיכרונות חדשים. אי אפשר למחוק זיכרונות, לא טובים ולא רעים. זה היופי, זה הכאב.
זיכרונות, אני וכתיבה
אני כותב את הזיכרונות שלי ואני מודע שחלק מיצירותיי הן דמיוניות וחלקן אמיתיות, רק הזיכרונות תמיד היו, תמיד יישארו.
כולנו מטען של זיכרונות, תיק גדול שלא ניתן לפרק. בכל מקום עולים זיכרונות ישנים ונוצרים חדשים, הלוואי והייתי יכול לשכוח הכל אך אז מה הייתי, מה היה נשאר ממני? שום דבר, כי כל אחד הוא בעצם רק זיכרון.
אין כאן אהבת חינם הזמן שחלף לא ברא שום דבר שאנחנו לא מסוגלים להרוג תביטי אל הים הסירות...
אנשים לוקחים את הדברים שלהם ועוזבים נחילים של חיים שאי אפשר להגדיר עוברים ממקום למקום יש געגוע לזיכרון...
תלמדי אותי להיות גבר תלמדי אותי איך זה עובד בסרטים איך זה עובד בשבילך איזה חוב צריך להחזיר ...
זיכרון ילדות עכשיו מתעתע קירות לבנים, בית קטן עכשיו ליד השולחן אין כסאות סיגריה נכבית מעצמה זאת לא...
אמרת שהאהבה שלנו היא אידאולוגיה אז השארתי את הרדיו דלוק כל הלילה קיוויתי לשמוע את השיר שלנו להתחיל לצעוד...
משהו לא מתחבר בי הרחוב נראה לי כמו בדיחה או מלחמה לא מצליח לעצור את הזיכרון שמסיר מעצמו אבק...
אספתי את עצמי מול העיניים שלך עכשיו כל הזיכרונות לא חשובים יותר המילים שפעם ידענו לא לומר בקול חוזרות...