שם לא אמצא
יש מקום אליו לא אוכל להגיע שם לא אוכל למצוא מיטה לישון בה יש מקום בו אהובתי לא תחכה...
אף פעם לא אהבתי להיות ילד, גם כשהייתי ילד. תמיד רציתי להיות מבוגר. כשהכרתי את אישתי, הבנתי מה הפסדתי. אז מדי פעם אני חוזר לרגע הזה, חוזר לשלב בו אני ילד, בגוף של מבוגר עם תבונות של אדם שרואה את עצמו זקן.
יש משהו מהפנט בילדים, הבעיה היא שבחלקם יש משהו מפחיד, תמימות דו כיוונית, תפיסה חסרת אחריות של המציאות. תמיד היה לי קשה עם זה.
איזה ילד הייתי
לא הייתי מטפס על עצים והייתי מפחד לעלות על גגות גבוהים. אהבתי להיות ברחוב ולשחק, רכבתי על אופניים בלי פחד. לא היו לנו מחשבים, ולא טלוויזיה רב ערוצית. רק כדורגל ומוזיקה.
יש מקום אליו לא אוכל להגיע שם לא אוכל למצוא מיטה לישון בה יש מקום בו אהובתי לא תחכה...
רציתי לראות אורות של גשרים זוהרים בעינייך לאחוז בידך, כשאנחנו חוצים את השביל אל מול העיר המתכלה, אל מול...
את מעירה אותי בבוקר יוצא עם הכלבה לסיבוב בשכונה ילדים זרים מתכוננים לבית הספר ואצלנו בבית, אין שום רדיו...
ראיתי אוטובוסים נופלים מהגשרים ילדים נשרפים באש נרות מדליקים בערה על השולחן לא היו ספרי הדרכה עם הפנים...
עברתי ליד הדירה בה גרנו פעם השכנה מלמטה, לא תלתה כביסה היום חיפשתי את הילדים שהלכו אז על השביל...
אחרי שכיבינו את האור, הלכנו לישון שני ילדים בעריסה של מבוגרים בחוץ, חום של אוגוסט, רוחות של מלחמה בפנים,...