ילדים
אף פעם לא אהבתי להיות ילד, גם כשהייתי ילד. תמיד רציתי להיות מבוגר. כשהכרתי את אישתי, הבנתי מה הפסדתי. אז מדי פעם אני חוזר לרגע הזה, חוזר לשלב בו אני ילד, בגוף של מבוגר עם תבונות של אדם שרואה את עצמו זקן.
יש משהו מהפנט בילדים, הבעיה היא שבחלקם יש משהו מפחיד, תמימות דו כיוונית, תפיסה חסרת אחריות של המציאות. תמיד היה לי קשה עם זה.
איזה ילד הייתי
לא הייתי מטפס על עצים והייתי מפחד לעלות על גגות גבוהים. אהבתי להיות ברחוב ולשחק, רכבתי על אופניים בלי פחד. לא היו לנו מחשבים, ולא טלוויזיה רב ערוצית. רק כדורגל ומוזיקה.
אבק בכל פינה
השלט נפל מהדלת אי אפשר לדעת מי גר כאן יותר הצבע דהה מהקירות נעלמו הפנים שהביטו מהחלון ברחוב...
סדר וטעויות
המלצר חייך כשביקשת ממנו קפה נוסף בשולחן ממול זוג ישב זה מול זו, הם לא הפסיקו לדבר רק אצלנו...
אלים של הלילה
יושבים על ספסל, צופים אל העיר אורות ניאונים מסנוורים אותנו כמו שהיינו ילדים שנים אנחנו מסתובבים סביב אותם פתחים...
הגשרים שמעל הנהר
עוצרים מול מסכים מהבהבים מאחורי חלונות ראווה כבדים מביטים על ההשתקפות שלנו עדכונים רצים מתחת לתמונות שום דבר לא...
עד יעבור זעם
אנחנו עוד עושים אהבה מרחוק מזיזים את העיניים על פי התנועות הידיים נשענות, מבקשות להחזיק אותנו עושים את המוטל...
כמה רציניים אנחנו?
לפני מספר שבועות, פורסמה בעיתון הארץ כתבה מאוד גדולה על קשר בין הורים לילדים בימינו. מהות הכתבה עסקה בשאלה,...
לדמיין את עצמנו חיים
כשהיה לנו משעמם התחלנו לדמיין את עצמנו חיים חשבונות לשלם, אנשים להכיר אינספור שלטים בדרך כשהיה לנו טוב...