ניקח את זה לרחוב
בואי ניקח את זה לרחוב בואי ניקח את זה לרחוב נתחיל לאט עד שנרגיש מספיק קרובים אנחנו לא...
אף פעם לא אהבתי להיות ילד, גם כשהייתי ילד. תמיד רציתי להיות מבוגר. כשהכרתי את אישתי, הבנתי מה הפסדתי. אז מדי פעם אני חוזר לרגע הזה, חוזר לשלב בו אני ילד, בגוף של מבוגר עם תבונות של אדם שרואה את עצמו זקן.
יש משהו מהפנט בילדים, הבעיה היא שבחלקם יש משהו מפחיד, תמימות דו כיוונית, תפיסה חסרת אחריות של המציאות. תמיד היה לי קשה עם זה.
איזה ילד הייתי
לא הייתי מטפס על עצים והייתי מפחד לעלות על גגות גבוהים. אהבתי להיות ברחוב ולשחק, רכבתי על אופניים בלי פחד. לא היו לנו מחשבים, ולא טלוויזיה רב ערוצית. רק כדורגל ומוזיקה.
בואי ניקח את זה לרחוב בואי ניקח את זה לרחוב נתחיל לאט עד שנרגיש מספיק קרובים אנחנו לא...
מול הים, כשהסירות נעלמות באופק ועשן המים לא דועך אלו בדלי סיגריות שמסמנים איפה עמדנו כאן פעם עם בגדים...
יושבים ליד שולחן חדש, לבן את עם כוס קפה ואני מעביר מבט מכאן לשם בלי הפסקה אין זמן, אין...
השלט נפל מהדלת אי אפשר לדעת מי גר כאן יותר הצבע דהה מהקירות נעלמו הפנים שהביטו מהחלון ברחוב...
המלצר חייך כשביקשת ממנו קפה נוסף בשולחן ממול זוג ישב זה מול זו, הם לא הפסיקו לדבר רק אצלנו...
מבט אחד על הרחוב מבט אחד על הבית עבדים בחליפות זונות של כסף ללא שכר ורק שניים...
יושבים על ספסל, צופים אל העיר אורות ניאונים מסנוורים אותנו כמו שהיינו ילדים שנים אנחנו מסתובבים סביב אותם פתחים...
עוצרים מול מסכים מהבהבים מאחורי חלונות ראווה כבדים מביטים על ההשתקפות שלנו עדכונים רצים מתחת לתמונות שום דבר לא...
אנחנו עוד עושים אהבה מרחוק מזיזים את העיניים על פי התנועות הידיים נשענות, מבקשות להחזיק אותנו עושים את המוטל...