לא פירורים, לא שאריות
חלמת לרקוד על הבמות המפוארות בעולם חלמתי לנהל אותו מכסא עור במשרד עם נוף מול הים יש לנו כלבה...
אף פעם לא אהבתי להיות ילד, גם כשהייתי ילד. תמיד רציתי להיות מבוגר. כשהכרתי את אישתי, הבנתי מה הפסדתי. אז מדי פעם אני חוזר לרגע הזה, חוזר לשלב בו אני ילד, בגוף של מבוגר עם תבונות של אדם שרואה את עצמו זקן.
יש משהו מהפנט בילדים, הבעיה היא שבחלקם יש משהו מפחיד, תמימות דו כיוונית, תפיסה חסרת אחריות של המציאות. תמיד היה לי קשה עם זה.
איזה ילד הייתי
לא הייתי מטפס על עצים והייתי מפחד לעלות על גגות גבוהים. אהבתי להיות ברחוב ולשחק, רכבתי על אופניים בלי פחד. לא היו לנו מחשבים, ולא טלוויזיה רב ערוצית. רק כדורגל ומוזיקה.
חלמת לרקוד על הבמות המפוארות בעולם חלמתי לנהל אותו מכסא עור במשרד עם נוף מול הים יש לנו כלבה...
את אוספת את השקיות ויוצאת מהבית לא עומדת מול המראה לא מנסה להסתדר אין לך שמות מכובדים בטלפון,...
לפני שאני מניח את הראש על הכרית ונרדם שואל את עצמי, מי אפגוש בחלומותיי הפעם האם זו תהיה ההיא...
אוספים את עצמנו לאט ומנסים להתקדם גרגרים של חול בידיים, אבנים נכנסות אל תוך הלב לא סימנו שבילים, אז...