איפה את באמת
באמצע הדרך אלייך נזכרתי בכל המלחמות שעוד לא נגמרו איך החומות לא התמוטטו ואיך האידיאולוגיות הגדולות עדיין כאן ...
הפנטזיה האינסופית, לעלות על הכביש ולנסוע אלפי קילומטרים, מקצה לקצה, בלי הפסקה, לחצות יבשות. ברכב אחד, עם מוזיקה טובה שמתנגנת ברקע, מחשבות ונופים משתנים. זו הפנטזיה שתמיד תרוץ בראש.
כבישים זו המטאפורה הכי טובה שיש
אולי ראיתי יותר מדי סרטים, אולי קראתי יותר מדי ספרים, אך זה תמיד מושך אותי. גם כשאני נוהג, אני חושב על זה. הכביש הוא מטאפורה נהדרת להרבה דברים בחיים, רק צריך להשתמש בה בצורה נכונה, במינון סביר, ולזכור שזו רק פנטזיה, בסוף תמיד עוצרים.
באמצע הדרך אלייך נזכרתי בכל המלחמות שעוד לא נגמרו איך החומות לא התמוטטו ואיך האידיאולוגיות הגדולות עדיין כאן ...
נוסעים בכביש הערבה את מניחה את הידיים על הרגליים שלך אני מביט על האנדרטה שבצד הדרך תאונה או מלחמה...
רגע לפני שזה מתחיל רוצה להרגיש את השמש בפנים אולי מחיר היא כבר לא תאיר עלי אז רק לפני...
הם יורים בכולם גורדי שחקים, כבישים מהירים צבעים שמשתנים על הפנים לעיתים נדמה, שאנחנו סצנה מסרט עוד...
ושמענו את הכלבים נובחים קמנו ועזבנו כמו שתמיד חלמנו לא חיפשנו להיות מה שכתוב בספרים הם רצו אותנו...
בכבישים אני נוסע, עם כל התנועה מאחוריי בשבילים אני לבד, מטפטף זיעה מחפש את הצעד הבא שומע אותך...