ידיעה קטנה
קראתי בעיתון המקומי, שאת עומדת להתחתן היתה שם תמונה שלך קצת שונה ממה שיכולתי לזכור כתבו שאת עוזבת...
אני לא זוכר את היום או את השנה בה המוזיקה הפכה להיות אחד הדברים הכי משמעותיים בחיי, אבל אני יודע שמאז זה לא השתנה, המשמעות רק גדלה והתפתחה. מגיל צעיר אני מתעניין במוזיקה, מאזין לה, קורא עליה, צופה בסרטים שקשורים למוזיקה ומוזיקאים, לא מפסיק ללכת להופעות, נוסע לחו״ל בשביל זה, פעם הייתי מקליט בלי הפסקה, היום אני מוריד למחשב ומעביר לנגן, מסדר רשימות האזנה, כאילו אני בן 16. לעיתים אני תוהה כמה זמן עוד אעשה את זה, אבל כמו רוב גורדון בספר נאמנות גבוהה, כנראה שאעשה את זה לנצח.
אי אפשר בלי מוזיקה
אני לא יכול לדמיין את חיי בלי מוזיקה, בכל רגע אפשרי אני מאזין למשהו. בין אם זה כשאני עובד, כותב, רץ, נוסע ברכב, או סתם כך כשאני בהמתנה.
ייתכן מאוד שהאתר הזה לא היה קם ולא הייתי כותב שירים אלמלא האהבה שלי למוזיקה. אני חושב שבין השירים והטקסטים השונים שנמצאים באתר, אפשר למצוא לא מעט הוכחות לכך.
קראתי בעיתון המקומי, שאת עומדת להתחתן היתה שם תמונה שלך קצת שונה ממה שיכולתי לזכור כתבו שאת עוזבת...
בבית של השכן הטלוויזיה ניגנה בלי הפסקה כל הערב שנינו יושבים על אותה ספה לא החלפנו מילה גם כשהדקות...
ראיתי אותך נכנסת לרכב בדיוק כשהשכנה ירדה עם הכלבה לסיבוב בשכונה היא הביטה עלייך ואז עלי לא אמרה לי...
תביטי עלי, לא יוצא מאזור הנוחות שלי מקשיב לאותה מוזיקה לא עוזב את העיר לא מחפש סיפורים חדשים תאמרי...
כשהמוזיקה מתחילה לנגן ילדי שנות התשעים מחפשים את הקסם שאבד ברחבה אל מול רמקולים גדולים הרי כל החלומות נשטפו...
עוד מעט המוזיקה תתחיל, את יכולה להתכונן הדלת סגורה, רק שנינו בפנים בספר שאני קורא, גיבורים בורחים מבשורה יום...