קורא לך
יוצא אל החצר אתה משחק בצעצועים, בונה ומפיל קורא לך לא להתרחק יותר מדי אני קורא לך בקול ...
בסוף הרי הכל מילים. הן מרכיבות את המשפטים שיוצרים את הטקסט. תמיד הייתי איש של מילים או שתיקות. מתייחס לכל מילה, יכול להדהד משפט בלי הפסקה, מתחבר אל טקסטים מסוימים, עד שאני זוכר אותם בעל פה.
מילים יוצרות את השיר, שמתאר את המציאות, והיא ההוויה. לא תמיד המילים מדויקות, לעיתים אני משנה אותן בשביל לא להסגיר פרטים, לא להחשיד חשודים פוטנציאליים. אך יש למילים משמעות בכל מקרה, בכל מחיר, הן נמצאות שם.
יוצא אל החצר אתה משחק בצעצועים, בונה ומפיל קורא לך לא להתרחק יותר מדי אני קורא לך בקול ...
העיניים נעצמות לאט אך החלומות חזקים מדי לא יודע אם הם אמיתיים או שהמציאות חלשה אני לא כותב...
בואי לא נחזור לכאן יותר אנחנו לא צריכים להיות כאן יותר לא יהיה לנו טוב יותר מעכשיו הדברים...
הילד שבי עכשיו מתעורר מביט בך דרך המראה ומחפש רמזים אך הוא ייראה כשיגדל איך ידע לעמוד כשהיד לא...
אני אעבור דרך הגיהינום בשבילך דרך צליל של אלף מיתרים קרועים אצא מתוך המחילה אל ידייך הקשורות לשחרר אותך...
ואם לא אומר את המילים הנכונות אם לא אדע איך להביט בעיניים בלי להתעלם איך לכבות את האש כשהיא...
את לא מבינה, איך אני יכול להישאר כל הזמן לבד כשאת הולכת אל מקומות שונים פוגשת אנשים, מתייפה ומתרככת...
ברגעים של שלווה כששנינו לבד מטפס איתך אל ראש הגבעה מנסה להתאהב שוב במנגינה לא לתת למילים ללכת לאיבוד...
החילזון נפל נשבר לו הבית אולי רק איבד שיווי משקל זה כל מה שנשאר לנו אחרי השתיקות, נצטרך...