בלי לעשות תאונה
אני יודע שאנחנו לא מאושרים לא צריך להבליט פצעים בשביל לראות את המבט על הפנים לדעת איך זה מרגיש...
אינני איש של מכוניות, כלומר אני נוהג במכונית, מגיל 17 יש לי רישיון, אך אני לא מבין בהן דבר. מבחינתי כל עוד הן נוסעות, יש בהן מזגן ואני יכול לשמוע מוזיקה בזמן הנסיעה, זה מספיק. לא מעניין אותי המודל, לא הדגם ולא אם זו מכונית יקרה או זולה.
אני לא מאלה שאוהבים לנהוג, להיפך, אני מעדיף שאישתי תנהג, לי אין את הסבלנות לפקקים ולשאר הדברים שקשורים לעניין. אך אני אוהב נסיעות ארוכות בכבישים פתוחים, כשהמוזיקה זורקת אותי למקומות רחוקים, יכול לדמיין שאני בכלל במדינה אחרת, וכל נסיעה היא מחוף לחוף.
לפעמים אני לא נוהג, לא נוסע, לא נמצא בכלל ברכב בשביל לכתוב על זה.
אני יודע שאנחנו לא מאושרים לא צריך להבליט פצעים בשביל לראות את המבט על הפנים לדעת איך זה מרגיש...
תמונות ממקומות רחוקים מלמדות אותנו שוב נשארנו לבד עם דגל לבן ביד ובקבוקי יין פתוחים על השולחן אין בנו...
שומע את הקול שלי מרכיב את המשפטים מהמילים הנכונות כמו חיילים בשדה הקרב ובסוף, יש תמיד נקודה רואה...
יום אחד ניכנס לאוטו וניסע נדליק את הרדיו ונאזין תוכנית קטנה של זמר מוכר על סוסים, זמן ומרחב ...
בתוך השקט האינסופי אפשר פתאום לשמוע קולות גלגלי מכונית, רחש גלים ילדים בונים ארמונות בחול ובחשכה המוחלטת פתאום...
לאן שתרצי ללכת אחכה לך בפינה אביט בך מתגוששת עם הרחוב שלטים יקראו בשמך את שומעת את השירים...
אורות נוצצים וזהב טהור אין כאן מקום לעצור שמפניות בכל מקום ויהלומים מבוזבזים אני רוצה לחזור אל תל...