לא אמרנו מילה
כל הדרך לא אמרנו מילה את הבטת על האנשים שבאים והולכים ניסיתי לקרוא מהספר הסופר לא התכוון לשורות האלה...
אינני איש של מכוניות, כלומר אני נוהג במכונית, מגיל 17 יש לי רישיון, אך אני לא מבין בהן דבר. מבחינתי כל עוד הן נוסעות, יש בהן מזגן ואני יכול לשמוע מוזיקה בזמן הנסיעה, זה מספיק. לא מעניין אותי המודל, לא הדגם ולא אם זו מכונית יקרה או זולה.
אני לא מאלה שאוהבים לנהוג, להיפך, אני מעדיף שאישתי תנהג, לי אין את הסבלנות לפקקים ולשאר הדברים שקשורים לעניין. אך אני אוהב נסיעות ארוכות בכבישים פתוחים, כשהמוזיקה זורקת אותי למקומות רחוקים, יכול לדמיין שאני בכלל במדינה אחרת, וכל נסיעה היא מחוף לחוף.
לפעמים אני לא נוהג, לא נוסע, לא נמצא בכלל ברכב בשביל לכתוב על זה.
כל הדרך לא אמרנו מילה את הבטת על האנשים שבאים והולכים ניסיתי לקרוא מהספר הסופר לא התכוון לשורות האלה...
והמקום הזה מרגיש לי כמו רחוב אחד ארוך שלא נגמר לא משנה איזה מרחק אחצה בסוף אעמוד מול החלון,...
הנה בא החורף את ואני כבר לא אוחזים ידיים העלים הירוקים נשרו מן העצים ובאוויר יש הרגשה של פחד...
ושם, שהכל ייגמר אנחנו נינעל על פני זמן לא מוחלט נעמוד על המזח ונצפה בסירות מפליגות מקו החוף אל...
רגע לפני שזה מתחיל רוצה להרגיש את השמש בפנים אולי מחיר היא כבר לא תאיר עלי אז רק לפני...
אתה מניח את האבנים בצד ומתחיל ללכת הזכוכיות לא צריכות להישבר היום מכוניות לא צריכות לעצור אתה לא צריך...
במגרש המכוניות הישן שנינו מתחבאים מהזמן שחורץ את עצמו עלינו חריצים קטנים ושנינו מזדקנים בקצב מהיר את לא...
מנסה להיזכר בכל מה שהיה פירורים קטנים נופלים על השולחן אף אחד לא עובר כאן יותר על הפנים אין...