שדות הקרב לא קוראים לי
שדות הקרב לא קוראים לי יש ביננו גדר שמפרידה אותי מהם שדות הקרב לא מבקשים ממני לבוא אליהם, בלילה...
כל יום זו מלחמה. מלחמה לחיות עם עצמך בשלום, מלחמה לחזור הביתה שלם עם החלקים שעוד נשארו לך. כל יום זו מלחמה לשכוח את כל מה שאתה זוכר כי המלחמה נכשלה לשנות את העבר. כל יום זו מלחמה אחרת. צריך להיות מוכנים, להתעורר בזמן, לצאת החוצה נקיים וברורים.
כל יום זו מלחמה חדשה, וצריך להיות מוכן אליה.
כל יום זו מלחמה, אז מי אמר ששדות הקרב שייכים רק לחיילים עם נעליים גבוהות ? כל יום זו מלחמה אחרת, הנה היא נגמרת ומיד מתחילה חדשה. כל יום זו מלחמה על החירות, על המחשבה, על האמונה, כל יום זו מלחמה לא לחזור לשם, להיות תמיד כאן.
שדות הקרב לא קוראים לי יש ביננו גדר שמפרידה אותי מהם שדות הקרב לא מבקשים ממני לבוא אליהם, בלילה...
באמצע הדרך אלייך נזכרתי בכל המלחמות שעוד לא נגמרו איך החומות לא התמוטטו ואיך האידיאולוגיות הגדולות עדיין כאן ...
עם האור השני , אני עולה על הכביש ספרינגסטין ברמקולים עוקף מימין, נשאר בנתיב בסוף אני אגיע, בסוף אצליח...
רגע לפני שהעולם יתפוצץ רגע לפני שכולם ילכו לישון זיקוקי דינור יעופו באוויר שלל צבעים יכסו שמיים עירומים ובאדמה...
ועומד מחוץ לבית שלך רועד מקור מתעטף מעיל צבאי ישן הכול יכול חלוף עכשיו אין לי לאן לברוח מפה...